מאז שאני זוכרת את עצמי, אומנות הייתה הדרך שלי להביע את האני הפנימי שלי. כשהייתי ביסודי התחלתי לצייר קומיקס, לאפות עוגות לקשט ולצייר עליהן. קצת אחר כך, בכיתה ז' התקבלתי ללימודי אומנות פלסטית בבית ספר רעות לאומנויות, פיסלתי בחימר, מבנים מקרטון ביצוע, ראשים וגילופים מגבס ועוד ועוד. ציירתי באקריליק וגם בעיפרון, למדתי ציור ריאלסטי ומופשט. למדתי ציור ועריכה בפוטושופ. אך האהבה הגדולה מכל התגלתה בכיתה ט, המצלמה. המצלמה הראשונה שקיבלתי הייתה מצלמה ישנה מדגם פוג'י פילם עם איכות נוראית. כשהגעתי למגמת צילום בבית ספר הריאלי בכיתה י"א מימשתי את האהבה הזו והפכתי חלום גדול למציאות. את המצלמה האמיתית  הראשונה שלי קניתי בעצמי מכסף שחסכתי במהלך הקיץ, Canon 80D. הלכתי איתה לכל מקום, מביך לומר אבל אפילו ישנו יחד... במהלך השנה הזו עברתי תהליך גדול עם עצמי וכן, עם השפה הצילומית שלי בעזרת המנטוריות שלי טלי ויעל עבדתי על "לכלוך" השפה שלי. טכניקת הדיוק והאסטתיקה לעיתים, גובה מחיר כבד מהיצירות שלי וגוזלת את מקום הרגש.