השנה זו השנה האחרונה שלי בבית הספר, השנה האחרונה בה אלמד צילום בבית ספר הריאלי. ולכן, השנה, בחרתי לעסוק בנושא אשר קרוב מאוד לליבי. בחרתי לחקור על המושג אינטימיות. התחלתי את התהליך בחקירה פשוטה על המושג אינטימיות, חקירה כללית בהתאם למושגים המילוניים. שאבתי מידע מאומנים אחרים, שירים שהתקשרו לנושא שלי, עבודות בפינטרסט ובאינסטגרם. הסט הראשון שלי, התחיל עם עמית עופר, נער משכבתי שהתגייס למען המטרה הנעלה. התחלתי את הצילומים בשוק תלפיות בחיפה. החלטתי להלביש את עמית בחולצה מכופתרת לבנה, דבר שיצר מראה של צילומי בר מצווה...לצערי הרב. הסט הראשון לא העביר את הרגש שחיפשתי. השארתי את נער הבר-מצווה מאחור והמשכתי לסט הבא, הפעם צילמתי בבני-ברק אצל משפחתו של אבי. החלטתי להתרכז באינטימיות המוכרת לי. בעיניי, המשפחה של אבי, היא משפחה מלוכדת, אוהבת וחמימה. היות והמשפחה היא משפחה ברוכת ילדים (תשעה ליתר דיוק) אני תמיד מצליחה לתפוס רגעי אינטימיות וחיבור קסומים כאלה בין בני המשפחה. בסט השלישי, התבקשתי על ידי המנטוריות שלי לשוב הביתה, אל השורשים העמוקים ולצלם בביתי אשר בחיפה. משימה לא פשוטה עבורי… בעבר לא הצלחתי לתפוס רגעי אינטימיות ושלווה בביתי ולכן נמנעתי מכך. בסט השלישי, צילמתי את אחותי הקטנה גיא אשר חזרה מטיול צופים ואת החתול שלנו, טוליפ. רציתי לגעת בעבודתי, באינטימיות שבין אדם לחיה. להראות את הצד האוהב והאינטימי של החיה כלפי האדם, וכך קרה בסט מספר שלוש. בסט הרביעי, חשבתי על צילומים של בני זוג, תמיד מערכות יחסים בין בני זוג נראו לי אינטימיות למידי. ביקשתי מאושרת חברתי הקרובה ועמית להצטלם עבור המשימה, השניים נענו בחיוב ויצאנו לדרך. כשהגענו לסטודיו נתקלנו בבעיה חמורה, לא הייתה כימיה בין השניים ולא היה חיבור, דבר שכמובן נראה בעבודות שלי. ביקשתי מהם שנרקוד ונקפוץ יחד ואפילו סיפרנו בדיחות וצפינו בסרטונים מצחיקים, אך עדיין החיבור לא התרחש, דבר שמאוד הפריע והקשה עליי על סט הצילומים. מסט זה, למדתי שעל המצלמה לא משקרים ושהמודלים שלי חייבים להביע רגשות אמיתיים על מנת לקבל אותנטיות וכנות ביצירות שלי. בסט הצילומים החמישי החלטתי, לצלם גוף חשוף. אינטימיות עם עצמי, בעיניי, היא לקבל את הגוף שלי ולהרגיש איתו בנוח. יתר על כן, כאשר חושפים את הגוף לאדם אחר נוצרת קרבה מסוימת. למשימה הזו, החלטתי לצלם את חברתי הילה. את צילומי הגוף של הילה, צילמתי בסטודיו והייתי מרוצה מאוד מהתוצאות. הרגשתי כי החשיפה שלה, קרבה בינינו וגם בין היצירה לצופיה. בסט הצילומים השישי, החלטתי לצלם מחשבה עמוקה מאוד שעלתה במוחי במהלך החקר שלי על המושג אינטימיות. צילמתי את אושרת חברתי בסטודיו כשעליה בדים וניירות, המזכירים לי במידה מסוימת את החליפה שלובשים חולי נפש בבית משוגעים. הרעיון מאחורי היצירות בסט זה, הוא אינטימיות עצמית אשר גורמת לנו, לעיתים, לשיגעון. מאוד התחברתי לסט זה, כיוון שהרגשתי שאני מצליחה לבטא את התחושות הפנימיות והסודיות שלי דרך העבודות שלי. הסט השביעי והאחרון עסק שוב בצילומי משפחתי בבני ברק והפעם בחג הפורים. חג פורים בבני ברק, אין יותר מרגש מזה. כל המשפחה מתלכדת יחד וכולם אוחזים במשלוחי מנות לבושים חיוך ענקי, צועדים לעבר בתי יקיריהם לשמח ולחלק משלוחי מנות. תהליך העבודה השנה, היה מאוד משמעותי בעיניי. עברתי תהליך עצום, התחלתי מצילומים מנותקים מרגש, חיפשתי וחקרתי על מה המושג הזה בעצם מסמל עבורי והגעתי לצילומים בהם ביטאתי את עצמי ואת האמת הפנימית שלי. בזכות המנטריות שלי, טלי ויעל שלא ויתרו לי, דחפתי את עצמי עוד ועוד למקומות שלא הרגשתי בהם בנוח מבחינה צילומית ומבחינתי במהלך השנה הזו שברתי את תקרת הזכוכית שהייתה לי. הצילומים שלי הפכו מטכניקה מדויקת ואסתטיקה לצילומים של רגש. אני מודה על כל רגע בשנה הזו, אני מודה על הביקורות שקיבלתי במהלך השנה, לא תמיד היה קל לשמוע, אבל זה גרם לי לצמוח ולהשתפר. אני גם מודה על רגעי אי ודאות ועל הרגעים בהם נתקעתי בתהליך שעברתי השנה, למדתי שמכל מכשול ניתן לצמוח ולנסוק גבוה.