התמונה השנייה אשר בחרתי לנתח מתוך פרויקט הקורונה היא התמונה הזו, בה אימי שוכבת במרפסת לאור השמש. הצילום הוא צילום תקריב, פניה של אימי זהבית תופסים את מרבית התצלום, מעל פניה שמיים כחולים. הפריים מצולם לרוחב כך שרואים את כל הפנים שלה ומעט מהשמיים. התמונה צולמה מזווית גובה העיניים. ישנו מעט עומק בצילום, הודות לאור השמש הנופל על לחייה והאובייקט בצידה השמאלי של התמונה שנראה מטושטש. פניה רגועות ועיניה עצומות וניכר כי  היא מתענגת על השמש. תחושת הרוגע שעל פניה מתחברת אל רקע השמיים הכחולים דבר הנותן תחושה של חופשיות ורוגע בתמונה ואפילו מעין ריחוף באוויר. התמונה אינה מבוימת, אלא צולמה ברגע ספונטני במרפסת הבית. האור בתמונה הוא אור טבעי מהשמש המגיע מצידה השמאלית של התמונה. צבעו של האור הוא לבן והוא מעט קשה משום שהתמונה צולמה בשעות הצהריים המוקדמים. הצל הוא צל חד אשר מדגיש את קו הלסת ונופל על חלק מהצוואר של אימי. התמונה צולמה בצמצם פתוח, ניתן לראות את האובייקט מצד שמאל של התמונה בטשטוש ואילו את פניה של אימי בחדות גבוהה דבר היוצר עומק שדה רדוד. החלק התחתון של פניה מטושטש מעט והמיקוד הוא על אפה ופיה. מהירות התריס בתמונה אינה גבוהה מאוד, ניתן לראות בצידה הימני של התמונה מספר שערות מטושטשות אשר עפו מהרוח. הצבעים בתמונה הם שחור מהשיער של אימי, ורדרד מצבע עורה של אימי וכחול-תכלת מן השמיים מעל לפניה. ניגוד הצבעים בין הכחול של השמיים לבין הורדרד של פניה יוצרים מעין ניגוד. האור הלבן מקרני השמש אשר נופל על פניה יוצר תחושה של רוגע וזוהר מסוים ומחבר בין הפנים הורדרדות לבין השמיים הכחולים ומקנה לתמונה תחושת ריחוף ורוגע